<h1>תניא רבתי סימן ג'</h1>
<h2>דף כט.</h2>
קטן ועבד אין רשאין לעבור לפני התיבה לפי שהן אינן חייבין בתפלה. ותנן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. ותניא במסכת סופרים (פרק י"ג) קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס את שמע לומר יוצר אור בעשרה ואינו עובר לפני התיבה. ואינו נושא את כפיו. פוחח הנראין כרעיו או בגדיו פרומים. או מי שראשו מגולה אין פורס את שמע. ויש אומרים בכרעיו ובגדיו פרומים פורס את שמע. אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא אזכרה מפיו. ובין כך ובין כך מתרגם אבל אינו קורא וכו'. ירושלמי בפרק לולב הגזול, [הי"ב] קטן היודע לנענע חייב בלולב. יודע להתעטף חייב בציצית. יודע לדבר אביו מלמדו תורה. יודע לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טהרות. אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא זקנו. רבי אומר וכולהון מבן עשרים שנה ולמעלה. שנאמר (עזרא ג') ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'. ובית הכנסת שאין להם מי שרגיל לעבור לפני התיבה אלא אחד ופעמים הוא טרוד במלאכתו ולא יוכל לבוא לבית הכנסת. ויש שם נערים בני י"ג וי"ד וט"ו וט"ז וי"ז וי"ח שנה שלא נתמלא זקנם מותר לעשות מהן שליח צבור ויוציא רבים ידי חובתן שלא יפסידו קדיש וברכו וקדושה, שהרי הן חייבין בכל המצות כדתנן בן שלש עשרה למצות. וכל שמחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן. כך מצאתי בשם רב נטרונאי גאון. אמנם כמה שהיה יכול לירד לפני התיבה אדם שנתמלא זקנו היה מצוה מן המובחר.
<h2>דף לד:</h2>
מצאתי בשם רבינו אפרים שאוסר להתפלל החזן בספר. ומדקדק במה שאמרינן בסוף מסכת ראש השנה כשם שמוציא את הבקי כך מוציא את שאינו בקי. אמרו לו לדבריך למה צבור מתפללין. אמר להם כדי שיסדיר שליח צבור כשהצבור מתפללין. שמע מינה שצריך שליח צבור להסדיר את תפלתו בעוד שהצבור מתפללין, שאם אינו מסדיר הויא לה תפלת הצבור תפלה שאינה צריכה, ושמע מינה שאסור להתפלל בספר. שאם אתה אומר שמותר להתפלל בספר למה לי להתפלל תפלה שאינה צריכה כדי שיסדיר. ולמה לי לאטרוחי ציבורא מאחר שאינה חובתן. ליצלי בספרא ותו לא מידי. ומנהגנו להתפלל החזן בספר אם יתירא שמא יכשל בתפלתו. ומעולם לא ראינו מי שימחה בדבר. ומצוה מן המובחר הוא להתפלל בספר, כי יתפלל תפלתו ויכוין את לבו יותר. ותו קאמר רבי אלעזר [ר"ה ל"ה ע"א] לעולם יסדיר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל. ואוקימנה בברכות של ראש השנה ויום הכפורים ושל פרקים, שכל אדם חייב להסדיר תפלתו כדי שלא יטעה ואפילו היחידים כל שכן שליח צבור שאימת הצבור יתרה עליו. ויש אומרים מה שלא הזכירו תפלה בספר לא ליחידים ולא לשליח צבור לפי שבאותו זמן לא ניתנו ברכות ותפלות ליכתב. כדאמרינן [שבת קט"ו ע"ב] כותבי ברכות כשורפי ספר תורה. אבל עתה שנהגו לכותבן וסמכו על (תהלים קי"ט) עת לעשות לה'. מה לי הסדרה בכתב ומה לי הסדרה על פה. ועוד הא מעשים בכל יום ומנהג פשוט בישראל ולא ראינו מי שימחה בו. כך מצאתי בשם החבר ר' בנימין בר' אברהם הרופא ז"ל.
